1ת״ר בא׳ בניסן ר״ה לחדשים. פי׳ ונ״מ לדעת איזהו סדר חדשים איזהו ראשון ואיזהו שביעי ובזה תקון כל המועדות והא ד״ה היא ואפי׳ לר״א דאמר בתשרי נברא העולם דהא לא אפשר דפליג שום גברא בהא דלא להוי ניסן ר״ה לחדשים אי משום קראי דמוכחי הכי להדיא כדלקמן בשמעתין אי משום נוהג שבעולם שנהגו כל ישראל לעשות פסח בניסן וכל המועדות בתשרי דכתיב ביה בחודש השביעי ופשוט הוא זה וכיון דכן איכא למידק טובא לר׳ אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם וממנו מונין לתקופות הרי תשרי כשם שהוא ר״ה לדעתו כך הוא ראש החדשים כי משם התחילה תקופתם ומי חלק בין ר״ה וראש החדשים. והנכון בזה כי בודאי למ״ד בתשרי נברא העולם תשרי הוא ראש החדשים ומה שאנו אומרים דניסן הוא ראש החדשים זה למנין התורה ומנין ישראל שגזר הקב״ה למנות מניסן זכר ליציאת מצרים תדע שלא אמר הכתוב ראשון הוא לחדשי השנה אלא ראשון הוא לכם וכן אמר במכילתא החדש הזה לכם אבל לא מנה בו אדם הראשון דונתן בן עוזיאל תרגם בירח האיתנים בחג בירחא דעתיקיא קרו ליה ירחא קדמאה והשתא קרי ליה ירחא שביעאה תרגמו לדעת ר״א דאמר בתשרי נברא העולם והוא הי׳ ראשון לחדשים קודם מתן תורה וההיא דמכילתא נמי כר״א רהטא דאלו לר׳ יהושע אף ראשון לאדם הראשון ולר׳ יהושע לסמוכין הוא דאתא לכם ככם ומסתברא דהלכתא כר״א והיינו דתקינו בצלותא דבי רב זה היום תחלת מעשיך וכדאיתא לקמן:2ואימא אייר. גרש״י בעינן אביב וליכא ופי׳ ז״ל שכבר נגמרה מניסן ואי איכא זרעא אפלא אין זה בכיר אלא אפיל ובכולהו נוסחא דידי אשכחן דגרס׳ בעינן שימור וליכא וה״פ דשמור משמע עיון יפה שיהא שם אביב ותעשה פסח ובאייר אין צריך עיון שכל העולם מלא אביב ולקמן מקשינן ואימא מרחשון ומאי שביעי שביעי לאייר וגרש״י ז״ל בעינן אסיף וליכא וכן ברוב הספרים אבל יש נוסחאות ישנות דגרס בהו בעינן שימור וליכא ויש לפרש דאשינויא דלעיל מהדר כלומר א״א שיהא מרחשון ז׳ לאייר דא״כ דאייר ראשון קשיא לן דבעינן שמור וליכא ומאן דלא ידע לפרושי הגיהו באסיף ובתוס׳ כן מפרש אותה:3אלא אמר רבינא. פי׳ לא למדנוהו לגמרי מתורת משה כי אם בפי׳ דברי קבלה ומגילת אסתר נקראת דברי קבלה ושלא כדברי יחיד:4דילמא מאי ראשון למלתא. וא״ת באייר באינך נמי נימא עשירי ועשתי עשר למלתייהו וי״ל דאורחא דעלמא כי מתרע מתדמי ליה מילתא אינו מונה לה אלא בתחלת מנינו לומר שהתחיל ביום פ׳ אבל שאר החדשים אינו מונה בה:5ולעיבורין מניסן כו׳ להפקעת להפסקת עבורין. פי׳ שאין מעברין את השנה מר״ח ניסן ואילך וכדאמרינן התם עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו:6דתנן הם העידו. ר׳ יהושע ור׳ פפיס:7שואלין בהלכות פסח. י״מ בהלכות לדרוש בבית הועד ואע״ג דתניא דורשין בהלכות פסח בפסח מזרזין לאדם קודם מעשה ובשעת מעשה כן פי בתוס׳ ואינו מחוור מדלא קאמר דורשין כי התם ותו דבתוספתא מסיימי עלה דההיא ובבית הועד שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום לכך י״ל ששואלין בבית הועד וחשיב שואלין בענין כענין להפסיק ממשנתן ולהשיב לו וכמו שפי׳ במגילה ובפסחים בס״ד והא דאמרינן הכא כיון דאמר מר שואלין בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום אתי לזלזולי בחמץ אע״ג דלא דרשי ליה ברבים לפי׳ זה מ״מ מעתה משתדלין בני אדם בצרכי הפסח ומתחילין לישאל עליהם וגם לשאת ולתת בבית הועד ו?נו כ״ע עד הפסח שלשים יום וכי אתו בתר הכי שלוחי ב״ד שלא יעשו פסח מפקפקין בהן ואתו לזלזולי בחמץ בזמן איסורן:8דנין שנה שיש עמה חדשים וכו'. ואע״ג דתנא דבי ר׳ ישמעאל זו הוא שיבה זו היא ביאה בג״ש כבר פרישו עלה בתלמודא בכמה דוכתי דה״מ היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי מדמי ליה ילפינן:9והא דאמרינן מהו דתימא ניחוש שמא לא ימסרם יפה יפה קמ״ל דלא חיישינן. איכא למידק דהאמרינן בהבית ועליה דספיחי שביעית לעומר אין מביאין אותן משל יחיד חוששין שמא לא ימסרם יפה יפה וי״ל דשני התם כיון שבאין מן ההפקר כסבור שאין בהן זכיה כל כך דמבעי לממסרינהו יפה יפה אבל הכא דהוה ממונו גמור הא ידע ודאי דבעי לממסרינהו יפה יפה ועוד דהתם סבור דאפילו בשל יחיד יוצא ולא בעי זכיה שלימה משא״כ בקרבנות ציבור:10ה״ג תניא המשכיר בית לחבירו לשנה מונה י״ב חדש מיום ליום ואם אמר לשנה זו אפי׳ לא עמד אלא באחד באדר כיון שהגיע ניסן עלתה לו שנה ודוקא בא׳ באדר אבל בתוך אדר לא עלתה לו. ופרישנא טעמא דלא אגר אינש ביתא לבציר מתלתין יומין וכיון שלא השלים בא׳ בניסן מונה י״ב חדש ותמי׳ לי א״כ אמאי אמר שנה זו וי״ל דלהכי אמר זו שיתחיל לדור בה מעתה ולא יוכל לדחותו וכאלו אמר שנה ראשונה משא״כ באומר שנה סתם דידו על התחתונה ויכול לדחותו דאפי׳ בנדרים דאוריתא אם אמר שנה אינו מחויב בשנה ראשונה אלא מדין בל תאחר וכדפרי׳ בנדרים הילכך בממון יכול לדחותו ופרכינן ואימא תשרי ומהדרינן כי אגר אינש ביתא לכולהו ימות השנה הגשמים אגר ופרכינן ותנא דידן ותנא קמא דבריתא בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי פרש״י עננים מתקשרים וגשמים יורדים והוה כימות הגשמים הילכך לתנא דמתני׳ ליכא ר״ה ידוע לשכירות בתים ואע״פ שאמר זו לעולם הוא מונה י״ב חדש וא״כ לדידיה האומר שנה זו אינו אלא כאומר שנה סתם אלא שיורד לתוכה לאלתר ודין הוא שלא יהא חדש העיבור בכלל וק״ל הא דתנינן בפ׳ המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר והא היכא משכחת לה ודוחק הוא לומר דההיא כיש אומרים ודלא כתנא דמתני׳ ות״ק דברייתא וי״ל דההיא כגון שהיה עומד בר״ה ואמר שנה זו א״נ כגון ששכר לשנה מסויימת שאמר לשנה הבאה או לשנה ראשונה או שני׳ או שביעית. ושמעתי שמפ׳ דה״ק ותנא דידן ות״ק דברייתא אלו איתא דלהאי חיישינן בניסן נמי משכח שכיחי קיטרי וכיון דכי דכן ניחא להו למימר דתהוי ר״ה תשרי ולא ניחא לי דא״כ לתנייה תנא מדתני דמתני׳ דתשרי ר״ה לשכירות בתים וכן תנא קמא דברייתא לקמן וי״א דאע״ג דלא אהני ליה שנה זו למנות עד ניסן או תשרי אהני ליה שיהא חדש העבור בכלל זה וזה אינו כלום וי״מ אמאי לא משנינן להא דמתני׳ דבהפסקה לא מיירי כדפרי׳ לעיל ומתרצים דאה״נ אלא דבעי לתרוצי ליה דומיא דתנא דמתניתא דכיון דחזינן לתנא דמתניתא דפליג עלי׳ דיש אומרים וחזינן ליה לתנא דמתניתין דלא איירי בי׳ טפי ניחא לן לאוקמי תנא דמתניתין כתנא דברייתא ולמימר דמ״ה לא איירי ביה מלאוקמי כי״א ולמתני ולמתלי דמשום דבהפסקה לא קא מיירי ביה ולפי זה אפשר הי׳ לומר דבין לתנא דידן ובין לת״ק דברייתא תשרי ר״ה לשכירות בתים משום דבהפסקה לא מיירי ותנא דברייתא דלקמן כי״א ס״ל אכל אינו מחוור ונ״ל דהכא ליכא לשינויי בהפסקה לא קמיירי דכי הא לא חשיבה הפסקה דהא זימנין דהוה התחלה כגון דאמר ששוכרה לשנה זו ולשנה הבאה א״נ לשנה הבאה דודאי לי״א מתחיל מניסן שהוא ר״ה לשכירות בתים:11הא דאקשינן רישא וסיפא ר״ש מציעתא ר״מ. ע״ד האמת לית כאן מציעתא דמציעתא וסיפא כולה חדא היא במחלוקת שנויה הילכך האי לישנא לאו דוקא אלא דאלו אקשי׳ היכי סתים לן בחדא כר״מ ובאידך כר״ש ודכוותא בפ״ק דיומא גבי הא דתנן כיצד מקריב חלק בדאש וכו׳ ונוטל חלה מב׳ חלות ד׳ או ה׳ מלחם הפנים ר׳ אומר לעולם ה׳ דכתיב והי׳ לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו דאקשי׳ הא גופה קשיא אמרת נוטל חלה מב׳ חלות מני ר׳ היא מציעתא נוטל ד׳ או ה׳ ממעשה לחם הפנים מני רבנן היא דאמרי לא שקיל פלגא אימא סיפא ר׳ אומר לעולם ה׳ רישא וסיפא ר׳ ומציעתא רבנן. ופרקי׳ דמתני׳ רבי היא וברגלים ס״ל כר״ש וסתים לן כותיה ובמעשר בהמה סתים לן כר״מ וס״ל כותיה והא דר״מ מתני׳ היא בפ׳ בתרא דבכורות וה״ג דתנן רמ״א וכו׳ ולא גרסי׳ דתניא:12א״ה ד׳ ה׳ הוה. פי׳ אא״ב דפלוגתא היא ומאן דאית ליה דרגלים לית ליה דמעשר בהמה ומאן דאית ליה דמעשר בהמה לית ליה דרגלים לא משכחת אליבא דחד אלא ד׳ ראשי שנים אבל השתא דאמרת דרבי ס״ל לתרויהו א״כ בא׳ בניסן למלכים ט״ו בו לרגלים א׳ באלול למעשר בהמה א׳ בתשרי לכמה מילי א׳ בשבט או ט״ו בו בפלוגתא דב״ש וב״ה ומסתבר לי דמשום האי קושיא הוא מאי דאקשי׳ מעקרא מאי דסתים לן תנא כר״מ בחדא וכר״ש בחדא דאי לא מאי קושי׳ כיון דתרתי מילי דפליגן לגמרי מהדדי נינהו אלא ודאי כדאמרן:13מתיבי י״ו בניסן ר״ה לעומר ו׳ בסיון ר״ה לשתי הלחם. י״מ לישני ליה דתנא דמתני׳ בהפסקה לא קמיירי דמכאן ואילך אין מקריבין עומר ושתי הלחם. ולאו מלתא היא דא״כ ליכא הכא ר״ה כלל שהרי התחלתו והפסקתו באין כאחד אבל הכא כבר פי׳ יפה רש״י דה״ק י״ו בניסן ר״ה לעומר שנתחדשה בו השנה לאכול בו חדש מכאן ולהבא ו׳ בסיון ר״ה לשתי הלחם שבו נתחדשה השנה להביא מנחות מן החדש שהעומר מתיר החדש להדיוט ושתי הלחם במקדש ולישנא דר״ה לעומר ולשתי הלחם לאו דוקא שהרי הם עצמן ראשי שנים לדברים אלו אלא הרי הוא כאלו אמר לענין העומר ולענין שתי הלחם כלומר להיתר שעושין וזה נראה פשוט בעיני:14מידי דלא חייל מאורתא לא חשיב. פי׳ והיתר חדש לגבוה בשתי הלחם לא חיילי אלא ביום שאין עומר וב׳ הלחם קרבין אלא ביום. ואקשינן והרי רגלים דלא חיילי מאורתא וקחשיב. פי׳ דרגלים לא חיילי מאורתא לענין קרבנות שאינן אלא ביום. ואיכא למידק נהי דלענין קרבנות ליתיה אלא ביום הא איתיה לכולהו שאר מילי דתלי בג׳ רגלים דתניא במתניתא דלעיל הילכך אמטול כל הני מילי תני להו וי״ל דאנן ס״ל השתא דקרא לאו לצדדין כתיב וכיון דלקרבנות לא חייל מאורתא אף לשאר דברים כן והנכון דתלמודא לא דייק כולי האי בקושיא ומשמע ליה דכיון דתני ולרגלים סתם אף לקרבנות הוא מונה דאע״ג דלא חייל מאורתא ובדין הוא דמצינן לתרוצי ליה דנקט ליה משום אידך אלא דקושטא עדיפא לן לשנויי דכולהו חייל מאורתא ואפי׳ קרבנות:15לאתויי מעיקרא מיחייב וקאי. פרש״י אנן לבל תאחר קיימינן ומשעה שנדר היה מחוייב להקריבו שלא הוקבעו רגלים לבל תאחר לענין הקרבת הקרבן אלא לענין שיהא חל עליו איסור בל תאחר ומאורתא נמי חייל. פי׳ לפי׳ שהרי היה עליו חובה להביא קרבנותיו מקודם הרגל:16כי קחשיב מידי דלא תלי במעשה וכו'. פי׳ עומר ושתי הלחם אינן באין אלא לאחד הקרבת תמיד א״נ והוא הנכון שאין חדש ניתר לגבוה ולא להדיוט אלא אחר הקרבת העומר ושתי הלחם וכדפרש״י שהרי פי׳ לעיל שאין העומר ושתי הלחם ממש ראשי השנים אלא גרמת היתר חדש שלו אנו מונין ראשי שנים אלו וזה פשוט:17והרי רגלים דמידי דתלי במעשה הוא. פי׳ שאין קרבנות יחיד קרבין אלא לאחר הקרבת תמידין ומוספין ומהדרינן לבל תאחר ממילא קחייל פי׳ שחיוב בל תאחר משעה שנדר הוא כההוא פירוקא דלעיל אלא כיון דאשתני השתא לישנא דפרכא אשתני נמי לישנא דפירוקא. ומיהו תרויהו חד ענינא הוא. וא״ת בהא דאקשינן לעיל והרי יובלות דלא חיילי מאורתא דהיינו ודאי משום דקס״ד דמיום הכפורים הוא דחייב דחייל יובל אחר תקיעת שופר וכדמוכח נמי ממאי דפרקינן הא מני ר׳ ישמעאל מכלל דמעיקרא ס״ד דרבנן דפליגי עליה דר׳ ישמעאל היא דסברי מי״ה חייל יובל וזה תימא היכי ס״ד הכי כלל דהא בהדיא תנן בא׳ בתשרי ר״ה ליובלות והכי מפרשינן לה לקמן בהדיא. ותירץ הרשב״א בודאי מעיקרא דס״ל נמי דמתני׳ ר׳ ישמעאל היא אלא דהוה ס״ד דלדידיה נמי עיקר יובל אחר תקיעת הכפורים הוא שבו עבדים נפטרים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן ומה שנוהגין בשמטת עבודת קרקעות מר״ה וכי עבדים הולכים ושמחים אינו אלא בתוספת יובל ואין לו לתנא למנות אלא מעקרו ומאי דמהדרינן לומר דמתני׳ ר׳ ישמעאל היא לא ביארו אלא לומר דלר׳ ישמעאל מר״ה ממש חייל עקרו של יובל וגזרת הכתוב הוא שלא יהו עבדים נפטרין לגמרי ולא יהו שדות חוזרות לבעליהן אלא לאחר תקיעת י״ה ואין בין דברי המקשה והמתרץ אלא מחלוקת בדברי ר׳ ישמעאל ונכון הוא בטעם אבל אין לשון התלמוד מתיישב בו ולא מצינו כיוצא בו בתלמוד. ונ״ל דמאן דקא ארי לה סבר דמסתמא סתם מתניתין רבנן היא ומי״ה הוא דחייל יובל והא דקתני בא׳ בתשרי משום שנים ושמיטין ונטיעות וירקות נקט ליה דלגבי יובלות לאו בא׳ בתשרי ממש הוה ר״ה אלא דמועד שבו ר״ה ליובל וכדפרישנא לעיל גבי בא׳ בניסן ר״ה לרגלים ותלמודא תריץ לה דלעולם א׳ בתשרי ממש ומתני׳ ר׳ ישמאל היא והא דאוקמינא לקמן בהדיא כר׳ ישמעאל לאו דהוה הכרחא אלא משום דניחא לן בהכי כיון דפשטא דמתני׳ דייקא כותיה וק״ל נמי דהלכתא כותיה. ומורי אמר לי דהאי קושייא דיובלות וההיא דרגלים לאו קושי׳ ממש נינהו אלא ביאורין בעלמא הוא דעביד תלמודא בדרך קושיא ותירוץ:
